הסוד האמיתי של תנורי אינפרא-אדום מסוג IPX4: הכל נמצא בחוטים
רוב האנשים חושבים שהדירוג IPX4 קשור למעטפת החיצונית של התנור. הם חושבים שאם המעטפת אטומה, אז הכל בסדר. אך האמת היא שהבעיות האמיתיות נוצרות בדרך כלל בנקודות בהן החוטים נוגעים ברכיב החימום.
במערכות אינפרא-אדום בעלות הספק גבוה, החיבורים האלו הם בדרך כלל הראשונים שנפגעים.
למה התנורים האלו כשלים
החום לא נשאר במקומו – הוא זורם. גם עם חומרי בידוד טובים, החום עדיין זורם מהצינור הקוורץ אל עבר החיבורים החשמליים.
אם משתמשים בחומרי בידוד רגילים, הם יסדוקו בסופו של דבר. זה קורה מכיוון שהחומרים מתרחבים ומתכווצים בכל פעם שמדליקים או כובים את התנור. כשהאטימה נשברת, לחות ולכלוך חודרים לתוך החיבורים.
זה מתחיל כבעיה קטנה, אך עם הזמן הבידוד נהרס, המצב נהיה גרוע יותר, ובסופו של דבר יש קצר חשמלי. אם רוכשים חלקים זולים, הבעיות האלו יקרו הרבה יותר לעתים מהרגיל.
איך לעשות זאת נכון
אנחנו לא פשוט מורחים סיליקון על החוטים וזהו. זה לא עובד.
במקום זאת, אנחנו משתמשים בפלורוסיליקון בעל עמידות גבוהה או בחומרי אפוקסי מיוחדים. העקרון הוא לבחור חומרים שמתרחבים ומתכווצים באותו קצב כמו הקוורץ והנחושת.
כך, האטימה נשארת טובה, והתנור נשאר אטום. זה מבטיח את התכונות של דירוג IPX4 בדיוק במקומות החשובים ביותר. בנוסף, זה מונע את חמצון הנחושת, שגורם לבעיות בחיבורים.
דבר אחד שצריך לשים לב אליו
יש תמורה: אטימה טובה יותר גורמת לחוטים להיות קצת יותר קשיחים.
אי אפשר פשוט לכופף את החוטים בזווית חדה, כמו בחוטים שאינם אטומים. אם עושים זאת, יש סיכוי שהחומרי הבידוד יסדוקו.
כשמתכננים את החיבורים, יש להשאיר מרווח לחוטים. יש להשתמש בכיפוף הדרגתי. אם מושכים את החוטים חזק מדי, נוצר לחץ מכאני על האטימה, וזה מבטל את כל המאמצים. עדיף לתת לחוטים להיות במצב טבעי – כך הם יחזיקו הרבה יותר זמן.